בראשית

כשנפתח בקבוק יין איכותי מיקב בוטיק, הוא איננו תוצאה של מעשה כשפים, אלא פרי עמל של  כ – 130 שנות עבודה וגידול ענבי יין.

ומעשה שהיה כך היה…

בשנת 1882 הגיעו קבוצת חלוצים עולים מרומניה, שעזבו את רכושם ואת ביתם וקיבלו החלטה לעלות לארץ ישראל וליישב אותה. בממונם הפרטי רכשו את אדמות הכפר זמארין (לימים זכרון יעקב), רכשו כלי עבודה, אספו את ציודם האישי והפרטי והגיעו לנמל חיפה אל הלא נודע.

בין כ – 70 משפחות העולים היו שתי משפחות הנקשרות לאותו בקבוק יין בוטיק איכותי. משפחתו אל אלתר ויינשטוק אשתו ולשלושת בנותיו, ומשפחת פויזנר יוסף ואמו.

אלתר ויינשטוק הגיע מהעיר פוקשאן שברומניה. בעל קומה, מבטו נמרץ ונוקב ועלה ממנו כוח רצון והחלטה, כאשר תבע את האימרה "אין ארץ ישראל נקנית אלא בייסורים". ארבע שנים הלך אלתר ויינשטוק עם חבריו בנחלתם כדי לנטוע חיים. בשנה הרביעית, בגיל 42, השיב אלתר את נשמתו. אך לפני מותו, השביע את חבריו כי לא ינטשו את המקום והתוודה בפניהם כי משאלתו להיות המת הראשון בין האיכרים אשר יזכה לנוח באדמת ההר הזה אכן תתגשם.

בשנת 1887 נישא יוסף פויזנר לאטל, ביתו של אלתר ויינשטוק, ומשלב זה מתחילה מורשת של משפחת איכרים שורשית, הבונה את ביתה, את משקה ואת ילדיה. בגיל 42, לאחר 24 שנות עמל, מחסור ומצוקה חולה יוסף בדלקת ראות קשה, ונשלח לוינה ע"י המשפחה שנשארה ברומניה. בראש השנה של 1906, נפטר יוסף ונקבר בוינה.             



























בזכרון יעקב, נשארת האלמנה וששת ילדיה. בכור הילדים יעקב נוטל את עול הפרנסה וממשיך לעבד את המשך. תוך מס' שנים ספורות, מצטרף למשימה צעיר הילדים אברהם. לאחר מס' שנים של עבודה משותפת, מחלקים האחים את המשקים לשני משקים נפרדים.

אברהם נישא לשרה בת למשפחת מגידס שהגיעה כחלוצה לארץ מפולין וביחד מקימים משפחה. אברהם בונה את ביתו במו ידיו, במקום הצריף הרעוע ששירת את המשפחה מיום הגעתם לזכרון יעקב במשך עשרות שנים, מצמצם את שטחי הפלחה ומפתח משק הכולל כרמים ועצי פרי, כאשר גפן היין היא הענף המרכזי במשק.          

באמצע שנות השישים חובר הבן יוסי, דור רביעי למשפחת המייסדים, לאברהם ויחדיו ממשיכים את המסורת החקלאית, בפיתוח המשק, שינוי שיטות הגידול מבעל לשולחין ומעבר מגביע להדליית הגפנים.          

בסוף שנת 1991 נפטר אברהם, בן לדור הנפילים והוא בן 91, מהן כשבעים שנה הלך אחר המחרשה בשדה, במטע ובכרם. האדמה הייתה אהבתו הגדולה עד יומו האחרון, והחקלאות הייתה עבורו ערך עליון ואף מקודש. מגיל צעיר נאלץ לצאת לעבודה עקב פטירת אביו, אך על אף הקשיים, הרעב והמחלות נאחז יחד עם אימו אחיו ואחיותיו בקרקע.          

ליוסי, הנשוי לציפי, בת למשפחת ברמן הרמת-גנית שני ילדים, יואב ושרי הגדלים באווירה כפרית ונושמים את אוויר הכרם והמטע. משחר ילדותם עוזרים בחופשים בעבודות המשק בקטיף ובבציר.           

בשנת 2002 יואב, דור חמישי למשפחה, נדבק בחיידק היין ומנסה להפוך את חומרי הגלם שהמשפחה מייצרת מזה דורות, למוצר מוגמר ואיכותי ומחליט להתחיל בייצור יין. באותה שנה, יואב מפריש כמה מאות קילוגרמים של ענבים מהבציר הכללי, רוכש מעט ציוד בסיסי לייצור היין, ומייצר יין בתנאים קשים במרתף הבית. לאחר מכן נוסע יואב לשנת טיולים בדרום אמריקה ושם מפתח את אהבתו ליין בארגנטינה וצ'ילה. בשובו לארץ הוא מצטרף אל מספר צעירי המושבה חובבי היין, ויחד, מרחיקים לצפון הרחוק למכללת תל חי לשנת לימודים שכוללים לימודי כימיה, מיקרוביולוגיה, וייצור יין. בסופה, מוכשר יואב כמתמחה בייצור יין.          

בשנת 2004 חל מפנה דרמתי בתחביב של יואב. ממספר דימיג'אנים במרתף הבית הופך התחביב, ליקב הבוטיק משפחתי קטן ויפה, הכולל מבנה משופץ ומבוקר טמפרטורה, חביות עץ אלון וציוד מכני המשמש לריסוק, סחיטה ובדיקות מעבדה. זהו השלב בו נוצר אותו בקבוק יין איכותי מיקב בוטיק… והמעגל נסגר.



אברהם פויזנר, בציר 1936

  • Wix Facebook page